פסק-דין בתיק ת"א 12276-04-10

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובעת ילידת 20/8/1976, נפגעה בתאונת דרכים ביום 17/10/2006, כאשר רכבה על אופנוע בדרכה לעבודה. ממקום התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לביה"ח איכילוב, שם נערכו לה בדיקות וצילומים ועברה חבישה של הרגל והיד.

2.      הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה בביטוח חובה, את האופנוע שבו נהגה התובעת בעת התאונה.

3.      אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת שיעור הנזק.

4.      התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "המל"ל"). הוועדה הרפואית שליד המל"ל קבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 30% מיום 14/11/2006 ועד ליום 18/12/2007, ו-10% מיום 19/12/2007 ועד ליום 31/1/2008. עוד נקבע על ידי הוועדה הרפואית כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

אין מחלוקת כי קביעות הוועדה הרפואית בעניין נכותה של התובעת מהווים נכות על פי הדין, בהתאם להוראת סעיף 6 (ב) לחוק הפלת"ד.

שיעור הפיצויים

5.      מחומר הראיות עולה כי התובעת שבה לעבודתה ביום 14/11/2006, כחודש ימים לאחר התאונה והמשיכה בעבודתה כסדרה למעט ימי חופשה ומחלה בודדים עד ליום 25/2/2007, עת יצאה לחופשת "שמירת הריון"; מאותו מועד שהתה התובעת בחופשה עד לאחר תום חופשת הלידה שלה, ובחודש נובמבר 2007 היא חזרה לעבודתה.

6.      לטענת התובעת, היציאה לחופשת שמירת היריון הייתה עקב פגיעתה בתאונה.

הנתבעת כופרת בכך וטוענת כי התובעת לא הוכיחה טענה זו.

7.      לאחר לימוד חומר הראיות הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי בין יציאתה לחופשת שמירת הריון לבין פגיעתה בתאונה.

ראשית, מחומר הראיות עולה כי התביעה הראשונה שהתובעת הגישה במל"ל בשל יציאתה לשמירת הריון הייתה לגמלת שמירת הריון (ראו עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 3-4), שם מעידה התובעת: "ת. כי חשבתי שזה קשור להריון. נכון הגשתי את זה כי לא ידעתי למה זה קשור."

מדברים אלה עולה כי התובעת בעצמה ראתה כי יציאתה לחופשה מיום 25/7/2007 הייתה בגין חופשת שמירת הריון.

שנית, הוועדה הרפואית של המל"ל לא אישרה לתובעת נכות צמיתה בגין פגיעתה בתאונה לתקופת שמירת ההיריון, אלא אך קבעה לה נכויות זמניות כפי שצוין לעיל. כאמור, קביעתה של הוועדה הרפואית של המל"ל הינה קביעה על פי הדין; מדובר בקביעה בעניין שבמומחיות רפואית, אשר בית המשפט אינו נוהג להתערב בה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן: " לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה", כאשר אלה מבוססות על הידע והמומחיות של המומחה בתחום עיסוקו. (ע"א 9598/05 ממן נ' המגן, מיום 28/3/2007 בפסקה 7). דברים אלה יפים לקביעת נכות על פי דין.

בענייננו, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מקביעתה של הוועדה הרפואית לעניין הנכות הזמנית שנקבעה בתקופת שמירת ההיריון עקב התאונה. התובעת לא הביאה כל ראיה חיצונית שיכולה לתמוך בגרסתה בעניין זה. נהפוך הוא, מחומר הראיות עלה כי התובעת נפגעה במספר תאונות לפני ואחרי התאונה הנדונה, כאשר ברובן התלוננה על אותן תלונות. כמו כן, עלה כי יציאתה של התובעת לחופשת לידה היה בגין בעיקר בגין כאבים עקב הריונה.

8.      לטענת התובעת, לאחר חזרתה לעבודתה לאחר חופשת הלידה בחודש נובמבר 2007 היא נאלצה לעבור לתפקיד אחר ולעבוד במשרה אחרת ובהיקף מצומצם, דבר שגרם לירידה בשכרה, והכל עקב פגיעתה בתאונה.

ואולם, מחומר הראיות עלה כי התובעת לא הוכיחה קשר בין השינוי בתפקידה לאחר חזרתה לעבודה בחודש נובמבר לבין פגיעתה בתאונה.

במהלך עדותה מסרה התובעת כי השינוי בתפקידה היה שינוי ארגוני משום ששהתה בחופשת לידה, המעביד הציב עובדת אחרת במקומה וכשחזרה, שיבץ אותה בעבודה אחרת (ראו עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, ש' 2 ואילך).